בשנים הרבות כמאמנת אישית לנשים וכמלווה תהליכי צמיחה, נפגשתי עם מתאמנות ממקומות שונים, עם רצונות שנתקעו ולא מומשו מסיבות שונות ומגוונות, ועם חלומות שלא הגשימו אותן רק בגלל שהן עצמן לא האמינו שהן יכולות להגשים אותם. דבר אחד היה במשותף לכל המתאמנות שפגשתי ושדרכנו עוד עתידות להיפגש –  לכולן קיים תחום נוחות, וכול עוד הן לא מודעות לקיומו, הוא זה שמנהל להן את החיים.

אני ילדה רביעית במשפחה של תשעה אחים ואחיות וכבר מינקותי למדתי בכל רגע מיומנויות אנושיות, חברתיות וקהילתיות בצורה כה ישירה, אינטנסיבית וקיומית כל כך.

“את הכותל המערבי שלי”, מאז שהייתי ילדה שמעתי את המפשט הזה מהחברות שלי. במבט לאחור, מסתבר שמגיל צעיר הייתי שם בשביל מישהו אחר. הקשבתי, תמכתי והצלחתי לעודד ולחזק. בגיל הנעורים עברתי קורס הדרכה וכך הפכתי לראשונה למנחה ולמובילה קבוצה. פעלתי למען אנשים שנזקקו לתמיכה, התנדבתי במסגרות שונות והרגשתי שהוענקה לי הזכות להיות שם עבור אחרים. המשכתי בדרכי שנסללה מכוח החיים, ובצבא הייתי מפקדת של קבוצת בנות וחקרתי את גבולות הפיקוד מול החברות. באקדמיה ליבי הוביל אותי ללמוד על בני אדם להבין טוב יותר, מעמיק יותר ומקצועי יותר את דרכו של האדם ואת החברה אותה הוא בונה.

לחיים יש את הדרך שלהם להוביל אותנו אל הייעוד שלנו, גם החיים שלי הובילו אותי, ללא תכנון מוקדם או כוונה ברורה, אל המקום שאני נמצאת בו היום. לאורך השנים, מצאתי את עצמי לומדת, משתתפת ופעילה בסדנאות וארגונים שונים. בנוסף, לקחתי קורסים שסיקרנו את ליבי ופניתי למורה רוחנית שתאיר את עיניי למצוא את הייעוד שלי. עברתי המון בחיים שלי כמו החרמות בלימודים עליות, מורדות, רעש ושקט, יחד ולבד, נתינה וקבלה וכל חוויה, התנסות ושיעור שנכנסו לחיי התאגדו יחדיו והפכו אותי למי שאני היום ולעיסוק הייעודי של חיי, להיות כאן עבורך.

אם התשובה שלך היא שאת תהיה מאושרת כשתמצאי את הבן זוג שלך, או שתהיה מאושרת כשתצליחי סוף כל סוף לקנות בית, או שהאושר שלך יגיע כשתצליחי להתקבל לתפקיד שאת כל כך רוצה, אם התשובה שלך היא בסגנון הזה, חשוב לי לומר שלך שאת לא היחידה, רוב הנשים שמגיעות אליי לתהליך של אימון אישי, מגיעות מתוך השאלה של איך להיות מאושרת בחיים ורואות בה כמטרה העיקרית בתהליך אימון.

לכולנו קיים רצון המשותף – למצוא את הדרך אל האושר האמיתי ולחיות חיים מאושרים

רק שרובנו שוכחות שהדרך אל האושר, היא דרך פנימה ולא דרך חיצונית לנו, הדרך להיות מאושרת, טמונה ביכולת שנולדת איתה ושהיית מחוברת אליה מהיום הראשון שנולדת ובשנים הראשונות לחיים שלך, היכולת הזו שירתה אותך בצורה מופלאה להיות באושר. היכולת הזו היא היכולת שלך להיות מאושרת בחלקך.

אם תתבונני בתמונות הילדות המוקדמת שלך או שתסתכלי בתינוקות שסביבך, את תיראי את היכולת הזו מתקיימת ומתממשת באופן אוטומטי אצלך, ללא מחשבה או תכנון מראש. כילדות התמוגגנו מאושר רק מחיוך של אדם מולנו, התגלגלנו מצחוק מהדברים הפשוטים והיומיומיים של החיים כמו: כששפכנו חול על הראש בים או בארגז החול, כשליקקנו מיץ של פרי קיץ, כשרקדנו מול המראה או מול ההורים גם אם לא הייתה מוזיקה ברקע, כשקפצנו בשלוליות והכי פשוט היינו מאושרת מעצם הקיום שלנו – כשהתגלו לנו כפות הידיים או הרגליים, כשהצלחנו לפסוע את הצעד הראשון ועוד ועוד הוכחות שאנחנו בנויות “בילד אין” לשמוח בקיים, להנות מהיש ולחוות אושר ממה שיש כאן ועכשיו.

ככל שגדלנו, מסיבות שונות ואישיות של כל אחת מאיתנו, למדנו דפוסי התנהגויות, דפוסי אמונה, דפוסים רגשיים מהמבוגרים שהיו סביבנו וסיגלנו אותם לעצמנו ללא הבחנה כולל גם כאלו שאינם משרתים אותנו ואף הרסניים לנו.

דפוסים אלו למעשה מקיימים בחיינו את הפרדוקס הקיומי – על אף היכולת המולדת הזו שטמונה בתוך כל אחת מאיתנו, אנו “שוכחות” להשתמש ביכולת זו, אנו “מרדימות” אותה ויוצרות במקומה את האמונה השקרית – שאין לנו או שאין בתוכנו את מה שצריך בשביל לאהוב את הקיים, להיות מאושרות ולשמוח בחלקנו. אנו עדות לא אחת לנשים החיות חיים שלמים בחיפוש אחר האושר מבלי לדעת או לחוות את האושר שכבר קיים בחייהן.

מהן הסיבות המקשות עלינו לחיות חיים מאושרים?

1. שורש חוסר האושר טמון עמוק בתפיסתה המחשבתית לגבי מקור האושר בחיינו.

בינקות ובילדות המוקדמת מקור האושר שלנו היה אנו עצמנו, כלומר כל מה שידענו, המחשבות שלנו היו נטולי השפעות חיצוניות,
התמקדנו והסתפקנו רק במה שקיים אצלנו וההסתפקות הזו הובילה אותנו להנות, לשמוח ולהיות מאושרות. ככל שבגרנו ונחשפנו לסביבה
ולתרבות המודרנית המערבית – בה האדם תופס מחשבתית את האושר כתוצאה ישירה של הישגים ורכישות, כך המחשבות שלנו התעצבו
מחדש והפכו את הקיים ללא מספיק עבורנו על מנת שנהיה מאושרות ממנו. כך החל החיפוש אחר האושר להתמקד יותר ויותר בגורמים
החיצוניים לנו ולהתרחק יותר ויותר ממקור האושר האמיתי שהוא אנחנו עצמנו.

2. סיבה עיקרית המקשה עלינו להיות מאושרות היא הזיכרון הקצר והסלקטיבי שלנו.
כאשר אנו מחפשות את מקור האושר שלנו בחיצוני לנו, בהישגים גשמיים וברכישות חומריות, קל מאוד למצוא אושר, אך זהו אושר שקרי, רגעי וחולף. כשאנו תולות את האושר שלנו בדברים החיצוניים לנו כמו: “אם תהיה לי מכונית חדשה באמת אוכל להיות מאושרת”,
 או: “כל מה שאני צריכה בשביל להיות מאושרת זו עבודה חדשה”, וכשאנו כבר משיגות את המכונית או את העבודה, מה קורה?
במשך זמן קצר אנחנו מרגישות “מאושרות” ומהר מאוד אנו חוזרות לחוסר הסיפוק ולחוסר האושר.
ולמה זה קורה? כי הזיכרון שלנו תוכנת כך שהוא זוכר את הרגע בו היינו מאושרים בעקבות הרכישה או ההישג, וזיכרון זה מוביל אותנו לחזור שוב ושוב למעגל של רכישות והישגים, כי זהו, על פי זיכרוננו, מקור האושר שלנו. הזיכרון שלנו לא מתמקד במה שקורה רגע אחרי האושר
השקרי הרגעי, בנפילה לתהום של חוסר האושר, שהופכת בכל פעם ליותר ויותר עמוקה ולכן הוא מצליח לגרום לנו לפנות שוב ושוב למקור
האושר החיצוני, השיקרי.

3. מרוץ החיים המודרני המערבי מכתיב לנו התמקדות בעבודה, בשביל שיתאפשר לנו להשיג יותר כסף ויוקרה, ולרכוש יותר ויותר חפצים שאמורים לדברי המפרסמים, לגרום לנו להיות מאושרות.
מרוץ החיים הזה אינו מעודד אותנו השבויות בו, לעסוק בעבודה שונה לגמרי, והיא
העבודה הרגשית והרוחנית שהיא העבודה היחידה שיכולה להוביל אותנו למצוא את האושר האמיתי. ככל שנחיה חיים של גשמיות
וחומרניות בלבד, כך אנו מתרחקות יותר ויותר ממקור האושר היחידי האמיתי – אנו עצמנו.

בתוך כל אחת מאיתנו קיים האושרהאופטימלי – שאנו משתוקקות לחוות אותו
האושר הזה נטמן במקום אליו אנחנו צריכות לרצות להגיע, מקום אליו ניתן להגיע רק אם אנחנו נשתחרר מהפחדים שלנו ונהיה מוכנות באומץ להיחשף אליו ולחיות אותו. האושר הזה נטמן במקום שכדי להגיע אליו לא צריך דבר פרט לאמונה שהכול כבר קיים בתוכך. האושר טמון בכל אחת מאיתנו עמוק בתוכה, בתוך נשמתה. הדרך היחידה שתוביל אותך לאושר היא באמצעות התחברות שלך אל מי שאת באמת ומתוך זה תוכלי לגלות את כל הדרכים המדויקות והנכונות עבורך לממש ולהגשים את מי שאת בדרך המיוחדת שלך – שם בדיוק תמצאי את האושר שלך בהגשמה ובמימוש האישי שלך.

לפני 8 שנים בערך התקשרה אליי מתאמנת לשעבר, אחרי שהתעדכנו, היא סיפרה לי על חברה שלה “היא ממש תקועה וקשה לה מאוד. היא ירדה מהארץ לפני חצי שנה עם בעלה והילדים לקנדה, היא לא מוצאת את עצמה, היא בייאוש גדול, היא חייבת תמיכה, היא לא מסתדרת שם והיא לא מוצאת מאמנת אישית מתאימה שתעזור לה. אני יודעת, היא הוסיפה, שאת ממש תתאימי לה “

באותו הערב ערכתי שיחה בסקייפ עם חברה טובה שגרה בלונדון, קשקשנו קצת, צחקנו קצת ואז האסימון ירד, למה שאני לא אשתמש בסקייפ בשביל אימון אישי? הרי הרגשתי קרובה לחברה שלי בשיחה, הסתכלנו אחת לשנייה בעיניים, הרגשתי את האנרגיה שלה, היא מיד הרגישה בשלי, ממש כמו שיחה שהיינו מנהלות אם היינו ו מול זו בבית קפה.

בדקתי את הנושא, ומסתבר שלא המצאתי את הגלגל, נו באמת, מי כן?

אימון אישי דרך הסקייפ מאוד נפוץ בארה”ב, קנדה ובאירופה, ותוצאות האימון דרך הסקייפ, לא פחותות מאימון שנערך במפגש פיזי.